Force majeur ודינוזאורים

מלכתחילה תכננו שהות של 15 ימים בארה"ב. לפני שסגרנו את העסקה סוכנת הנסיעות (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ!) לא טרחה ליידע אותנו שאם רוצים לשנות מועד טיסה הדבר כרוך בתשלום של 220$ לכרטיס ולכן לא יכולנו לשנות תאריך. היינו אמורים לטוס ב-27 באוגוסט, אבל קיבלנו עזרה מכוח עליון. סערת ההוריקן איירין דאגה שנקבל מה שרצינו, בלי תוספת תשלום. הוריקן הוא אחד הדברים שראיתי לא פעם בטלוויזיה והיה מרוחק ממני ולא קשור אליי, כי אין הוריקנים בארץ. הפעם הרגשתי שוב כמו בסרטים, אני באמריקה. היינו אמורים לטוס עם טיסת קישור דרך פילדלפיה, אבל יום קודם שדה התעופה נסגר בגלל הסערה.

קיבלנו עוד 6 ימי שהות בלי תוכניות שתכננו מראש, ואלה היו הימים הכי רגועים בכל החופשה. ניצלנו את ההזדמנות וביקרנו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע. אסכם את הביקור שם במילה אחת: וואוו! מקום מדהים. המוזיאון קיימת תצוגה מדהימה של שלדי דינוזאורים ענקיים. כשרואים בטלוויזיה אדם עומד ליד שלד של דינוזאור באורך 20 מטרים זה נראה גדול, אבל לא ניתן להעריך את הגודל האמיתי. כשעמדנו בעצמנו ליד שלד כזה, או ליד שלד של לווייתן פרהיסטורי שאורכו 25 מטרים ויש לו אולם תצוגה מיוחד הרגשנו כמה אנחנו קטנים וכמה היצורים האלה היו אדירים. צריך לראות כדי להאמין.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

כשאני מטיילת בארץ אחרת אני רוצה לראות דברים מיוחדים שאין לי כאן בארץ. בלוס אנג'לס, באמצע העיר נמצא פארק בורות הזפת לה-ברייאה. בעומק הקרקע יש נפט שאחד מתוצריו הוא זפת. הזפת מחלחלת דרך סדקי בקרקע ומגיעה למעלה. זפת היא דבר צמיג מאוד וכל יצור חי שדורך בה נשאר לכוד עד מותו מרעב והתייבשות. האתר התגלה כאשר רצו להפיק מהקרקע נפט וגילו מיליוני שלדים של בעלי חיים מתקופת הקרח (לפני 10,000-40,000 שנים). האתר הוא אתר ארכיאולוגי פעיל בו ארכיאולוגים ומתנדבים ממשיכים לשלוף עצמות מבורות הזפת.

הדבר הראשון בו מבחינים כשמגיעים למקום הוא הריח החזק של זפת. בשטח הפארק נמצאות בארות זפת פעילות ומבעבעות, וכמובן מגודרות.

הדבר השני בו הבחנתי, היה מחזה מעניין שכלל לא קשור לפארק עצמו. ראיתי משפחה שכללה 3-4 מבוגרים ו-2-3 ילדים שהלכה בפארק. למשפחה היה כלב לבן מתולתל ומטופח בגודל בינוני, וחוץ מזה שהכלב לבש מעיל (הלו, בחודש אוגוסט בשעות הצהריים חם בלוס אנג'לס, מה חטא הכלב?) הוא נעל נעליים על ארבע רגליו. הבגדים שלא לא היו הדבר הכי מוזר. אחת הנשים הלכה אחריו והתכופפה לכיוון אחוריו וברגע הראשון לא הבנתי מה היא עושה. אחרי כמה שניות נפל לי האסימון והבנתי שהיא ניגבה את אחוריו במגבון לח. הייתי די המומה, מחזה שכזה לא ראיתי קודם מעולם. ניסיתי לצלם את הכלב וכמו שרואים למטה כישורי הצילום שלי לא משהו. אחרי שובי לארץ שוחחתי עם חברים שאמרו לי שגם בצפון תל אביב רואים מחזות כאלה. נו, שיהיה להם לבריאות.

כלב מפונפן עם אחוריים נקיים למשעי, ליד בור זפת (משמאל)

טוב, אז איפה היינו? בפארק לה-ברייאה הוקם מוזיאון פייג' ובו שלדים משוחזרים של בעלי חיים כגון אריה שן-חרבי, ממותה, זאב, עצלן ועוד. הביקור במוזיאון היה מרתק, להלן כמה תמונות:

זוג שיניים של ממותה

גולגלות של זאבים

שלדים של שתי ממותות, בוגרת וצעירה

עצלן ענק

בכניסה למוזיאון פייג'

בור זפת

למידע נוסף:

Page Museum – La Brea Tar Pits

גן החיות שלי

אמרתי כבר שאני אוהבת בעלי חיים? את האהבה לטבע עם החי, הצומח והדומם שבו החדירה ללבי אמי דינה ז"ל. מאז שידעתי ללכת היא לקחה אותי לטיולים ולימדה אותי להתבונן מסביב. כילדה ביליתי שעות בגינה ובחצר המשק של ביתנו במושב וגם טיילתי בשמורת הר מירון (בית הורי ניצב כ-100 מטרים מגדר השמורה) וידעתי היכן צומחת כל נורית והיכן למצוא כל סחלב.

כיום אני גרה בכרמיאל בדירה עם חצר קטנטונת. לאחרונה האיש שלי הביא את העציצים שלו מביתו הקודם, ויחד עם העציצים "ייבא" כמה יצורים. מאוד מעניין לעקוב אחריהם ולראות לאן הם זוחלים ומה הם אוכלים. בדרך כלל הם אוכלים עלים (וניתן להבין את האיש שלי, שלא מתלהב מזה שהם אוכלים את העלים של הצמחים שלו) אבל היום הם קיבלו צ'ופר – קליפת מלון. אז לא אכביר במילים, התמונות מדברות בעד עצמן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.