La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

כשאני מטיילת בארץ אחרת אני רוצה לראות דברים מיוחדים שאין לי כאן בארץ. בלוס אנג'לס, באמצע העיר נמצא פארק בורות הזפת לה-ברייאה. בעומק הקרקע יש נפט שאחד מתוצריו הוא זפת. הזפת מחלחלת דרך סדקי בקרקע ומגיעה למעלה. זפת היא דבר צמיג מאוד וכל יצור חי שדורך בה נשאר לכוד עד מותו מרעב והתייבשות. האתר התגלה כאשר רצו להפיק מהקרקע נפט וגילו מיליוני שלדים של בעלי חיים מתקופת הקרח (לפני 10,000-40,000 שנים). האתר הוא אתר ארכיאולוגי פעיל בו ארכיאולוגים ומתנדבים ממשיכים לשלוף עצמות מבורות הזפת.

הדבר הראשון בו מבחינים כשמגיעים למקום הוא הריח החזק של זפת. בשטח הפארק נמצאות בארות זפת פעילות ומבעבעות, וכמובן מגודרות.

הדבר השני בו הבחנתי, היה מחזה מעניין שכלל לא קשור לפארק עצמו. ראיתי משפחה שכללה 3-4 מבוגרים ו-2-3 ילדים שהלכה בפארק. למשפחה היה כלב לבן מתולתל ומטופח בגודל בינוני, וחוץ מזה שהכלב לבש מעיל (הלו, בחודש אוגוסט בשעות הצהריים חם בלוס אנג'לס, מה חטא הכלב?) הוא נעל נעליים על ארבע רגליו. הבגדים שלא לא היו הדבר הכי מוזר. אחת הנשים הלכה אחריו והתכופפה לכיוון אחוריו וברגע הראשון לא הבנתי מה היא עושה. אחרי כמה שניות נפל לי האסימון והבנתי שהיא ניגבה את אחוריו במגבון לח. הייתי די המומה, מחזה שכזה לא ראיתי קודם מעולם. ניסיתי לצלם את הכלב וכמו שרואים למטה כישורי הצילום שלי לא משהו. אחרי שובי לארץ שוחחתי עם חברים שאמרו לי שגם בצפון תל אביב רואים מחזות כאלה. נו, שיהיה להם לבריאות.

כלב מפונפן עם אחוריים נקיים למשעי, ליד בור זפת (משמאל)

כלב מפונפן עם אחוריים נקיים למשעי, ליד בור זפת (משמאל)

טוב, אז איפה היינו? בפארק לה-ברייאה הוקם מוזיאון פייג' ובו שלדים משוחזרים של בעלי חיים כגון אריה שן-חרבי, ממותה, זאב, עצלן ועוד. הביקור במוזיאון היה מרתק, להלן כמה תמונות:

זוג שיניים של ממותה

זוג שיניים של ממותה

גולגלות של זאבים

גולגלות של זאבים

שלדים של שתי ממותות, בוגרת וצעירה

שלדים של שתי ממותות, בוגרת וצעירה

עצלן בגובה 3 מטרים

עצלן ענק

Page Museum

בכניסה למוזיאון פייג'

Tar Pit

בור זפת

למידע נוסף:

Page Museum – La Brea Tar Pits

מודעות פרסומת

זאת היא אמריקה!

עכשיו ברור שאני נמצאת באמריקה!

הרגשתי שאני נמצאת באמריקה כשנתקלתי במצב מהסרטים. באחד הערבים חזרנו מבית הוריו של בן זוגי לבית המלון ובדרך הרגילה היה מחסום משטרה (LAPD). בגלל החסימות נאלצנו לעשות עיקוף שהאריך את דרכנו בכמה דקות טובות, והגענו לבית המלון מצד אחר. מעל האזור החסום ראינו גם מסוק מרחף באוויר ומאיר את הקרקע בזרקור וכן נורי תאורה. בהמשך הערב צפינו בחדשות ושם דווח בהרחבה שבאחת מחנויות הסופרמרקט זוהה אדם המבוקש בגין רצח של שני אנשים. הוא ראה שזיהו אותו ונמלט, והמשטרה ניהלה מצוד אחריו בכל האזור. ליתר ביטחון נעלתי את הבריח של דלת החדר שלנו. שיהיה. בבוקר ראינו בחדשות שהמשטרה תפסה את הרוצח אחרי 7 שעות מרדף. למחרת בבוקר נסענו מבית המלון באותה דרך בה באנו בערב הקודם ועדיין היו רחובות חסומים כי המשטרה אספה ראיות. ממש אמריקה!

ומכיוון אחר לגמרי, עוד דבר שגרם לי להרגיש באמריקה הוא אפשרויות הריגול של Gmail. תוכנת הריגול שלה כנראה מאתרת את ה-IP של המחשב של המשתמש ומחליטה החלטות. ברגע שהתחלתי להשתמש בלפטופ שלי בארה"ב נעלמה ב-Gmail האפשרות (לחצן) של טקט שמתחיל מימין, עבור שפות הנכתבות מימין לשמאל. יכולתי רק ליישר את הטקסט ימינה, אבל כיוון השפה נשאר משמאל לימין. זה מעצבן! מי ביקש מהם? בלוס אנג'לס בכלל, ובעמק סאן פרננדו בו היה בית המלון שלנו גרים ונמצאים אנשים מכל רחבי העולם ורבים מהם מדברים וכותבים בשפות הנכתבות משמאל לימין –  עברית, ערבית, פרסית ועוד. למשל, המוכר בקופה של הפיצוציה (convenient store). נכנסנו לחנות לקנות משהו ובקופה המוכר שאל אותנו בסקרנות מהיכן אנחנו. ענינו שמישראל והוא בירך אותנו ב"אהלן". עניתי לו "אהלן וסהלן" והאיש היה מאושר. החלפנו עוד כמה משפטים (בערבית) והתברר שהוא מצרי. הייתי צריכה לטוס לצד השני של העולם כדי לדבר עם אחד משכנינו…