סיכום החופשה בלוס אנג'לס

לנוחותכם, קוראיי היקרים, ערכתי רשימה של הרשומות בהן סיפרתי על חופשתי בלוס אנג'לס לפי סדר הופעתן:

החופשה הגדולה

ציירי לך שפם

הפתעה והארה, ולסיום גם תמונות

האמריקנים הם עם מנומס

סנטה מוניקה

רינו

מבחן הסמכה בתרגום מטעם אגודת המתרגמים האמריקנית (The ATA Certification Test)

זאת היא אמריקה!

La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

עוד מקום מעניין

מתרגם ממשיך להיות מתרגם

Force majeur ודינוזאורים

חזרה למולדת (1)

חזרה למולדת (2)

מודעות פרסומת

חזרה למולדת (2)

בשתי הרשומות הקודמות [Force majeur ודינוזאורים, חזרה למולדת (1)] הזכרתי על קצה המזלג את התפקוד של סוכנת הנסיעות מאיסתא. מסתבר שהיא לא הבעיה, היא התסמין לסוכנות נסיעות גרועה.

כאמור, ביטלנו את כרטיסי הטיסה חזרה בחברת US Airways. מכיוון שאת הכרטיסים רכשנו דרך איסתא בכרמיאל, ההחזר אמור היה להיעשות דרכם. חברת התעופה קיימה את הבטחתה והעבירה את הכסף לאיסתא כבר בתאריך 8/9/2011. כאן התחילה הסאגה של פניות חוזרות ונשנות לסוכנת מורן, ולמנהלת הסניף מירב לבקש שיעבירו לנו את הכסף שלנו. שמענו תירוצים מתירוצים שונים: הכסף לא הועבר, אין מי שיחתום על הצ'ק, בגלל החגים (להזכירכם ראש השנה חל השנה לפי הלוח הגרגוריאני בתאריך 29/9, שלושה שבועות מלאים אחרי שאיסתא קיבלו את הכסף), ועוד כהנה וכהנה.

מכיוון שמדובר בכ-5,800 ₪ שחסרו לנו בחשבון הבנק הדבר פגע בנו מאוד, הרי לבנק לא אכפת מה הסיבה למשיכת היתר, את הריבית צריך לשלם. בסופו של דבר איסתא החזירה לנו את הכסף שלנו בתאריך 27/10/2011. כשבוע קודם לכן בן זוגי מסר למנהלת הסניף מכתב ובו בקשת פיצוי עבור התקופה שאיסתא מחזיקה בכסף שלנו. מירב העבירה את המכתב למרכז בת"א באותו יום. כשבן זוגי הלך לקחת את הצ'ק לאחר כשבוע מרב אמרה לו שוב שהיא העבירה את המכתב והוא בטיפול בת"א.

אחרי שבוע בן זוגי התקשר לשירות הלקוחות בת"א, ענתה לו נציגה חצופה שלא ניסתה לעזור וגם כשהוא ביקש שהיא תעביר בקשה לזרז את הטיפול בעניין היא סירבה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את האמריקני הרגוע שלי צועק על מישהו בטלפון. אחרי השיחה הוא שלח פקס וביקש לזרז את הטיפול במכתב ולמחרת (7/11) קיבל מייל משירות הלקוחות של איסתא שלא כלל מילה אחת של התנצלות, ובו הם טוענים שהם החזירו את הכסף תוך 45 ימים לפי החוק, וטוענים שבתאריך 8/9/2011 הם קיבלו הודעה על ההחזר, ולא את הכסף עצמו. בן זוגי ענה להם עוד באותו היום ופירט את השירות הלקוי שקיבלנו וחזר על הבקשה לבקש פיצוי. נכון למועד כתיבת רשומה זו, עדיין לא קיבלנו תגובה, שלא לדבר על פיצוי.

אני יודעת, הרשומה הזו קצת מייגעת, אבל בפעם הבאה שתרצו להזמין חופשה, זכרו אותה והחליטו מאיזה חברת נסיעות אתם לא רוצים לקבל שירות. אני מודה מראש לכל מי שיעשה "לייק" לרשומה הזו או יעלה קישור בכל מקום ברחבי המרשתת.

חזרה למולדת (1)

הטיסה חזרה, שבוטלה, הייתה אמורה להיות ב-US Airways ב-27/8. באותו יום אי אפשר היה להשיג בטלפון אף אחד ואחרי יותר משעתיים המתנה על הקו בשעות המאוחרות של הלילה בן זוגי התייאש וניתק. למחרת הוא השיג את המשרד והתאריך הכי קרוב לטיסה לישראל היה 8/9, 12 ימים מאוחר יותר. בחברות אחרות הוסיפו טיסות, אבל בחברה הזו לא טרחו לעשות זאת. הם כן היו מוכנים להחזיר את הכסף אם נמצא טיסה בחברה אחרת ונבטל את הכרטיסים אצלם. סוכנת הנסיעות שלנו (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ! זוכרים?) אפילו לא טרחה להשיב למייל שלנו ונאלצנו להתקשר אליה מהמלון שיחה יקרה מאוד (40$ !) רק כדי לשמוע שהיא לא הצליחה יותר מאיתנו. בן זוגי בדק באתר Expedia (מומלץ!) והצליח למצוא טיסה ב-Turkish Airlines בעלות זהה, עם טיסת קישור דרך איסטנבול, כולל המתנה של 7 שעות עד הטיסה לנתב"ג.

כשלובשים לטיסה חולצה עם כל מיני דברים נוצצים מודבקים או תפורים זוכים ליחס מיוחד. אני לבשתי חולצה כזו וכאשר עברתי בשער לגילוי מתכות הצפצוף הופעל. צפצוף זה זיכה אותי בהתייחסות אישית, כולל חיפוש גופני ובדיקה לאיתור חומרים. הבודקת הייתה נחמדה, אדיבה ועדינה. בפעם הבאה שאטוס וארצה מסג' אלבש את החולצה המצפצפת…

אחרי גמר הבידוק הבטחוני הגענו לאולם ההמתנה. באולם זה יש חלונות גדולים דרכם רואים את המטוסים העוגנים ליד הרציפים. הסתכלתי על המטוס בו נטוס וראיתי משהו "מעניין". הביטו בתמונה, רואים?

כן, אתם רואים נכון. למטוסים בחברת Turkish Airlines יש שמות פרטיים, כמו לספינות. אנחנו טסנו במטוס ששמו מרמרה. האוכל על המטוס היה מצוין, פשוט טעים. פעמים רבות שמעתי על אוכל גרוע במטוסים. כנראה הזכות הזו שמורה לחברת התעופה הלאומית שלנו, אחרים משקיעים קצת יותר. גם קיבלנו אוזניות (שנשארו אצלנו, יש חבורת שאוספות אותן בסיום הטיסה) וכן ערכת טיסה הכוללת גרביים, כיסוי עיניים, מה פה ומשחת שיניים.

לידי ישבה אישה באמצע שנות ה-30 לחייה. לפני הטיסה היא דיברה בטלפון עם בנה בערבית במבטא מתנגן ומקסים שכמוהו אני לא מכירה מאזורנו. בהמשך דיברנו קצת כי האנגלית שלה דלה ביותר והיא שאלה אותי לגבי התפריט מה מהמזון אינו כולל חזיר. התברר שהיא בהאית ילידת כורדיסטאן שגרה כיום בארה"ב. החלק הכי מעניין היה שהיא סיפרה שסבתה מצד אביה יהודיה. יש לנו עולם מעניין.

לטרמינל באיסטנבול הגענו אחה"צ. אחרי כשעה פתחתי את הלפטופ והתחברתי לאינטרנט כדי להתעדכן בנעשה בארץ. הכותרת הראשית הייתה שהשגריר הישראלי גורש מטורקיה קצת קודם. לאור הידיעה הזו הרגשתי לא נעים להסתובב בטרמינל במשך שעות כשמסביב היו אנשים מכל ארצות ערב (ערב הסעודית, האמירויות, בחריין ועוד). למען האמת, לאף אחד מהם לא היה אכפת ממני.

לנמל התעופה באיסטנבול יש דיוטי פרי ענק ועשיר. היה הרבה מה לראות. לא קניתי שום דבר, כי את התקציב כבר גמרתי בארה"ב. אכלנו שם כמה דברים טובים. כמובן שהתמקדנו בדברים המיוחדים. ניגשתי לדוכן בקלאווה והתעניינתי בשני סוגים. שאלתי את המוכר מה ההבדל ביניהם אבל הטורקים שהיו שם לא ידעו יותר משתי מילים באנגלית. אחרי שעוד שני עובדים ניסו לעזור לנו, והאנגלית שלהם לא הייתה טובה יותר, קנית אחד מכל סוג. הטעם היה זהה, אבל טעם גן עדן. שווה ביותר! ארוחת הערב שלנו הייתה לחמג'ון שגם הוא היה מעולה.

לבסוף הגיע מועד הטיסה ובעלייה למטוס פגשנו סוף סוף ישראלים (ב-7 השעות שהסתובבנו בטרמינל לא ראינו אף ישראלי!). לא היו ישראלים רבים, להערכתי רק כ-20% מהנוסעים במטוס.

אחרי קצת יותר משעתיים טיסה (וארוחה טעימה) נראו מתחתינו אורות תל אביב. אני הזלתי דמעות. אף פעם לא חשבתי שאתרגש כל כך לחזור לארץ.

Force majeur ודינוזאורים

מלכתחילה תכננו שהות של 15 ימים בארה"ב. לפני שסגרנו את העסקה סוכנת הנסיעות (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ!) לא טרחה ליידע אותנו שאם רוצים לשנות מועד טיסה הדבר כרוך בתשלום של 220$ לכרטיס ולכן לא יכולנו לשנות תאריך. היינו אמורים לטוס ב-27 באוגוסט, אבל קיבלנו עזרה מכוח עליון. סערת ההוריקן איירין דאגה שנקבל מה שרצינו, בלי תוספת תשלום. הוריקן הוא אחד הדברים שראיתי לא פעם בטלוויזיה והיה מרוחק ממני ולא קשור אליי, כי אין הוריקנים בארץ. הפעם הרגשתי שוב כמו בסרטים, אני באמריקה. היינו אמורים לטוס עם טיסת קישור דרך פילדלפיה, אבל יום קודם שדה התעופה נסגר בגלל הסערה.

קיבלנו עוד 6 ימי שהות בלי תוכניות שתכננו מראש, ואלה היו הימים הכי רגועים בכל החופשה. ניצלנו את ההזדמנות וביקרנו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע. אסכם את הביקור שם במילה אחת: וואוו! מקום מדהים. המוזיאון קיימת תצוגה מדהימה של שלדי דינוזאורים ענקיים. כשרואים בטלוויזיה אדם עומד ליד שלד של דינוזאור באורך 20 מטרים זה נראה גדול, אבל לא ניתן להעריך את הגודל האמיתי. כשעמדנו בעצמנו ליד שלד כזה, או ליד שלד של לווייתן פרהיסטורי שאורכו 25 מטרים ויש לו אולם תצוגה מיוחד הרגשנו כמה אנחנו קטנים וכמה היצורים האלה היו אדירים. צריך לראות כדי להאמין.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מתרגם ממשיך להיות מתרגם

גם בתכנון החופשה לא שכחנו את המקצוע, וניצלנו את הטיול גם כדי להפיק תועלת מקצועית. שנינו חברים בפלטפורמת Proz  וקיימת שם אפשרות לערוך מפגשים, powwow. קצת משעשע ששני מתרגמים מישראל מארגנים מפגש בלוס אנג'לס, אבל זו דרך מצוינת לפגוש מתרגמים מקומיים. מתוך כעשרה נרשמים הגיעו שניים, ומזל שאחת מהם הביאה עמה את בן זוגה. נפגשנו בקפה-מסעדה Mimi's. אמנם היינו רק חמישה אבל היה כיף. היה נחמד להכיר אנשים חדשים ולהשוות חוויות בין מתרגמים. הייתה מתרגמת ספרדית-אנגלית ובן זוגה שמנהל את העסק ועושה את הנהלת החשבונות והיה מתרגם קוריאנית-אנגלית-יפנית שטרח והגיע ממרחק של שעתיים נסיעה. כמו ששיערנו, החוויות של מתרגמים הן דומות, גם אם מדובר במקומות שונים בעולם ובשפות שונות. המפגש היה מעניין מאוד ורכשנו חברים חדשים.

ואם כבר הזכרתי את Proz, אוסיף כמה מילים. ההגדרה של Proz.com היא The translation workplace . אפשר להיות חבר שלא משלם, ואפשר גם לשלם ולזכות בהטבות השמורות לחברים בלבד. בפרוזי אפשר לראות את הציון שקיבלה חברת תרגום מסוימת על סמך משוב של מתרגמים שעבדו/עובדים איתן ולהחליט אם רוצים לעבוד עם אותה חברה. אחרי תקופה שהייתי חברה לא משלמת התחלתי לשלם דמי מנוי והדבר משתלם ביותר. דרך פרוזי רכשתי כמה לקוחות חדשים וקיבלתי עבודות, שמזמן כיסו את דמי המנוי.

לעיון נוסף:

הפרופיל שלי ב-Proz

ריאיון

יעל כהנא מהבלוג השכן "התרגומיה" מפרסמת סדרת ריאיונות עם מתרגמים ובמסגרת הסדרה היא ריאיינה גם אותי. אתם מוזמנים לקרוא את הריאיון.

עוד מקום מעניין

אחד האתרים שהיה לי מעניין לבקר בו בארה"ב היה הסופרמרקט, ולא משנה איזה. יצא לי להיות בכמה מהם. בביקור בסופרמרקט ניתן לקבל תמונה על הרגלי הצריכה של האוכלוסייה המקומית. אני גדלתי במושב, בתוך הטבע, ועד היום אני מחוברת לטבע, ובמיוחד אחרי שחזרתי לגור בצפון לפני שנה. בסופרמרקט האמריקני ראיתי עוד עדות לכך שהאדם, במיוחד האמריקני, מתרחק מהטבע.

קיים שם מגוון גדול של מזון מוכן חתוך. הצרכן לא צריך לטרוח כלל – לא לבחור את הפרי/ירק הטוב יותר בדוכן, לא לרחוץ אותו ולא לחתוך אותו. ראיתי שקית עם חתיכות פירות מוכנים לאכילה, או למשל מגש עם קרואסונים חתוכים ובתוכם גבינה צהובה וסביבם ירקות חתוכים. אפילו בקרואסונים לא צריך לטפל, הכל מוכן, רק להושיט יד ולאכול. האם אתם סבורים שיש ילדים אמריקנים שחושבים שפירות גדלים בחתיכות בשקיות ניילון ולא יודעים לקשר בין הפרי המקורי לבין החתיכות שלו? כמו הילדים העירוניים אצלנו שחושבים שהחלב מגיע משקיות וקרטונים במקרר ולא יודעים שהוא מגיע מהפרה.

בעבר הרחוק האדם היה צריך לעבוד קשה כדי לאכול. הוא קטף ואסף פירות וירקות וצד חיות בטבע. אחר כך הוא למד לגדל את החי והצומח, אבל עדיין היה צריך להשקיע אנרגיה ועבודה רבה כדי להגיע למוצר הסופי שאפשר לאכול. הגענו לשלב בו העבודה להשגת מזון לא כוללת טיפול במזון, לפחות עבור אנשים מסוימים. אדם עובד בעבודתו, במשרד, במפעל וכו' ובסוף היום קונה בסופרמרקט מזון חתוך ומוכן, פותח את האריזה ולא משקיע אף קלוריה כדי להכין מזון. האם זה בריא? לא בטוח. דבר נוסף שמעניין אותי הוא מה קורה לתכולת הויטמינים בפירות והירקות החתוכים. כל עוד הפרי/ירק שלם, הקליפה מגינה עליו והויטמינים שמורים. ברגע שחותכים אותו החמצן בא במגע עם בשר הפרי ומתחיל להרוס חלק מהויטמינים.

כן, גם בארץ יש ירקות חתוכים, למשל תערובת ירקות לסלט, אבל החלק היחסי של המוצרים החתוכים והמוכנים שאני רואה מכלל המוצרים בסופרמרקט הוא קטן מאוד בהשוואה למגוון בסופרמרקט אמריקני. אני מקווה שהצרכנים בארץ יבינו איזה מזון בריא יותר ויישארו קצת יותר קרובים לטבע.