תמחור תרגומים (למתחילים) – הרצאה במסגרת הכנס השנתי של את"י

במסגרת הכנס השנתי ה-10 של אגודת המתרגמים בישראל, אני ובן זוגי, סטיבן ריפקינד, הרצינו על "תמחור תרגומים למתחילים".

מה שהניע אותנו להעלות את הנושא היה שבשנה-שנתיים האחרונות הבחנו שחברות תרגום טוענות שהמחירים יורדים (וכותבות על כך ברחבי הרשת), למרות שכאשר דיברנו עם עמיתים לא מצאנו עדות למגמה כזו. לדעתי הן עושות זאת כדי ליצור אווירה של ירידת מחירים כדי שבסופו של דבר הן יוכלו להפחית את התשלום למתרגמים. על כך כבר כתבתי כאן לפני כמה חודשים. תוכלו גם לראות שמה כתבו בשבוע האחרון חברים ב-Linked In בקבוצת Language Jobs על ניסיונם בתחום דומה להתרשמות שלנו.

ההרצאה נועדה למתרגמים מתחילים ולכל מי שרוצה להבין איך קובעים תעריף. בדרך כלל מידע כזה אנחנו (מתרגמים ועורכים) לומדים עם השנים מתוך ניסיון, מכיוון שלרוב עמיתים לא ששים לשתף אותנו בשיקוליהם. דנו בהבדל בין תעריף למחיר, סקרנו את הגורמים שיש להביא בחשבון כשמרכיבים תעריף/מחיר, הצגנו את התהליך לקביעת התעריף/מחיר והצגנו מספר כלים ומקורות בהם אפשר להיעזר בתהליך.

מי שמעוניין לשמוע שוב את ההרצאה, או מי שלא יכול היה לשמוע אותה בכנס מוזמן לכתוב לאגודת המתרגמים לכתובת monthly at ita dot org dot il (כמובן להחליף at ב-@ ו-dot בנקודה ולהוריד את הרווחים) ואנחנו נשמח לערוך הרצאה חוזרת באחד המפגשים החודשיים של האגודה.

הכינוס השנתי העשירי של אגודת המתרגמים בישראל

באמצע השבוע התקיים הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל. הכינוס הוא הזדמנות מצוינת לפגוש אנשים חדשים, לפגוש מכרים ותיקים, לשמוע הרצאות מעניינות ולהתעדכן בחידושים בתחום התרגום ובתחומים טכנולוגיים הקשורים לתרגום או שהתרגום קשור אליהם.

מכיוון שהיו ארבעה מסלולי הרצאות וכחברה בועדת ביקורת גם השתתפתי באיוש השולחן של האגודה ביריד בכנס, כמובן שלא יכולתי לשמוע את כל מה שרציתי ואת כל מה שעניין אותי, אבל הנה טעימה מכמה הרצאות מעניינות ששמעתי:

אינגה מיכאלי: "מתרגם ללא חת – על מכשלות תרגום ופתרונן" אני אוהבת לשמוע הרצאות של אינגה. אינגה מדברת מהלב ובגובה העיניים, בצורה שוטפת ובהירה. היא הכניסה אותונ קצת לעולם מתרגמי הספרות והדילומות בהן הם נפגשים, כמו תרגום שמות שיש להם משמעות מיוחדת בשפת המקור או איך מתמודדים כשבסוף הספר שמתרגמים מגלים 29 עמודים של מונחון מורכב.

פרופ' הרי גולומב: "הכנסת מוצרט בברית המילה העברית" פרופ' גולומב אוהב מוסיקה ותרגום ותשוקתו אליהם קורנת כמו הילה גדולה. הוא דיבר על תרגום של כמה אופרות ולווה בזמרים ונגן פסנתר. אני לא מבינה במוסיקה, ובטח שלא באופרה, ולמרות זאת נהניתי הנאה רבה מההרצאה ומהמוסיקה והשירה, וכמוני היו עודם רבים באולם.

ד"ר צוריאל ראשי: "כל חומותייך ירושלים: הפשקווילים כאמצעי תקשורת" הרצאה מרתקת שהכניסה אותי לעולמם של הפשקווילים שאני מכירה, למשל, מבני ברק, בה יצא לי לעבור הרבה. ד"ר ראשי הגיש את ההרצאה בצורה מרתקת מלווה בצילומים של פשקווילים רבים. נהניתי הנאה רבה.

ד"ר גליה הירש: "כינויי גוף ופניות כאתגר למתרגם" ההרצאה נסבה על תרגום כינויי גוף ופניות תוך הארת הבדלים בין שפות שונות, בעיקר בין אנגלית וספרדית לעברית, על רמות הנימוס והמרחק/קרבה השונים. ההרצאה הייתה קולחת ומעניינת.

אלי פישר: "תרגום שמות של מקומות יהודיים" אלי מתרגם לאנגלית והציג בפנינו את המורכבות של תרגום שמות של מקומות יהודיים לאנגלית. למשל, עד קום המדינה, "ארץ ישראל" הקבילה בדיוק להגדרה הגיאוגרפית והחברתית של Palestine. אם כך, איך מתרגמים "ארץ ישראלי"? Palestinian הוא לא בדיוק התרגום המתאים. כבעלת רקע דתי היה לי קל להתחבר לתוכן ההרצאה ולהבין אותר.

שגיא אדיב: "מעבר לשולחן העבודה שלך: מה כדאי לך לדעת על "הצד השני" – תפקידו של המתרגם במחזור החיים של מוצר תוכנה: שגיא הוא ראש מחלקת הלוקליזציה בחברת Conduit. הוא הבסיר בצורה ברורה וקלה היכן נמצא שלב התרגום כשבונים מוצר תוכנה, למה המתרגם יכול וצריך לצפות. הוא דיבר על צורות של בניית מוצר תוכנה וההבדלים ביניהן. כמו שכתוב בשם ההרצאה, היה לי מעניין לדעת מה קורה "בצד השני" של מוצר שאני מתרגמת ונשארתי עם תיאבון לדעת עוד.

נגה וייס: "תרגום לשפת הסימנים: האם אני מתנהג נכון למקום הזה?" נגה וייס היא מתרגמת לשפת הסימנים, מאלה שאנחנו רואים בטלוויזיה באליפסה בפינת המסך. הרצאתה הייתה אחת ההרצאות המרתקות ביותר ששמעתי. נגה העלתה והדגימה הבדלים תרבותיים בין חרשים לשומעים. כן, מסתבר שלחרשים יש תרבות שלמה שלא שערתי שקיימת, למרות שזה כל כך הגיוני. החלק שנגע אליי במיוחד היה התרגום במוסדות בריאות, מכיוון שהייתי אחות ואני יודעת איך זה נראה מנקודת המבט של הצוות הרפואי. נתקלתי במצבים דומים כאשר נזקקתי לשירותי התרגום הטלפוני אמהרית-עברית. במסגרת עבודתי במרפאת קופ"ח.

גם אני ובן זוגי, סטיבן ריפקינד, היינו בין המרצים, ועל כך ברשומה נפרדת.

רשמים נוספים מהכנס תוכלו לקרוא בבלוגים של:

יעל כהנא

רות לודלום

סטיבן ריפקינד

לאה אהרוני (כולל מצגת)

אינגה מיכאלי

יום השתלמות בתל אביב

בעקבות תקופת השיפוצים המתרגשת ובאה על האקדמיה היא נודדת לתל-אביב. ביום ראשון, כ"ו בשבט תשע"ב (19 בפברואר), תתקיים השתלמות לחובבי הלשון מן השעה 10:00 עד השעה 13:30. ההשתלמות תתקיים במכללה האקדמית להנדסה 'אפקה', רחוב מבצע קדש 38 תל-אביב.

 התכנית:

 10:00 – 11:30    המשפט התקשורתי והבהיר

12:00 – 13:30    סדנת עריכה                                

המרצה: ד"ר אורלי אלבק

דמי ההשתתפות: 150 ש"ח

המתעניינים מתבקשים להירשם אצל אתי מישלי בטלפון 02-6493512 וגם להודיע לד"ר אורלי אלבק בדואר האלקטרוני (acad5u at vms dot huji dot ac dot il).

שתי מים ותרגעי!

היום היינו עדים למחזה מביש. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי התרגזה על חבר הכנסת ראלב מג'אדלה ושפכה עליו כוס מים. אוי לבושה, האירוע התרחש במהלך דיון של וועדת החינוך!

גרוע מכך, אני לא יודעת אם שמתם לב לכמה פרטים "קטנים", שלא דיברו עליהם בטלוויזיה (נכון לשעה זו). ח"כ מיכאלי ישבה במרחק כמה כיסאות מח"כ מג'אדלה. היא אספה את חפציה ואז הגיעה למקום מושבו, מזגה כוס מים מבקבוק ושפכה עליו את המים. לא מדובר בחמת זעם ואיבוד עשתונות של אדם כועס, מדובר בתכנון מראש וביצוע בקור רוח. בושה וחרפה.

מה אתם חושבים שצריכה להיות התגובה להתנהגות כזו של איש ציבור?

סיכום החופשה בלוס אנג'לס

לנוחותכם, קוראיי היקרים, ערכתי רשימה של הרשומות בהן סיפרתי על חופשתי בלוס אנג'לס לפי סדר הופעתן:

החופשה הגדולה

ציירי לך שפם

הפתעה והארה, ולסיום גם תמונות

האמריקנים הם עם מנומס

סנטה מוניקה

רינו

מבחן הסמכה בתרגום מטעם אגודת המתרגמים האמריקנית (The ATA Certification Test)

זאת היא אמריקה!

La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

עוד מקום מעניין

מתרגם ממשיך להיות מתרגם

Force majeur ודינוזאורים

חזרה למולדת (1)

חזרה למולדת (2)

חזרה למולדת (2)

בשתי הרשומות הקודמות [Force majeur ודינוזאורים, חזרה למולדת (1)] הזכרתי על קצה המזלג את התפקוד של סוכנת הנסיעות מאיסתא. מסתבר שהיא לא הבעיה, היא התסמין לסוכנות נסיעות גרועה.

כאמור, ביטלנו את כרטיסי הטיסה חזרה בחברת US Airways. מכיוון שאת הכרטיסים רכשנו דרך איסתא בכרמיאל, ההחזר אמור היה להיעשות דרכם. חברת התעופה קיימה את הבטחתה והעבירה את הכסף לאיסתא כבר בתאריך 8/9/2011. כאן התחילה הסאגה של פניות חוזרות ונשנות לסוכנת מורן, ולמנהלת הסניף מירב לבקש שיעבירו לנו את הכסף שלנו. שמענו תירוצים מתירוצים שונים: הכסף לא הועבר, אין מי שיחתום על הצ'ק, בגלל החגים (להזכירכם ראש השנה חל השנה לפי הלוח הגרגוריאני בתאריך 29/9, שלושה שבועות מלאים אחרי שאיסתא קיבלו את הכסף), ועוד כהנה וכהנה.

מכיוון שמדובר בכ-5,800 ₪ שחסרו לנו בחשבון הבנק הדבר פגע בנו מאוד, הרי לבנק לא אכפת מה הסיבה למשיכת היתר, את הריבית צריך לשלם. בסופו של דבר איסתא החזירה לנו את הכסף שלנו בתאריך 27/10/2011. כשבוע קודם לכן בן זוגי מסר למנהלת הסניף מכתב ובו בקשת פיצוי עבור התקופה שאיסתא מחזיקה בכסף שלנו. מירב העבירה את המכתב למרכז בת"א באותו יום. כשבן זוגי הלך לקחת את הצ'ק לאחר כשבוע מרב אמרה לו שוב שהיא העבירה את המכתב והוא בטיפול בת"א.

אחרי שבוע בן זוגי התקשר לשירות הלקוחות בת"א, ענתה לו נציגה חצופה שלא ניסתה לעזור וגם כשהוא ביקש שהיא תעביר בקשה לזרז את הטיפול בעניין היא סירבה. זו הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את האמריקני הרגוע שלי צועק על מישהו בטלפון. אחרי השיחה הוא שלח פקס וביקש לזרז את הטיפול במכתב ולמחרת (7/11) קיבל מייל משירות הלקוחות של איסתא שלא כלל מילה אחת של התנצלות, ובו הם טוענים שהם החזירו את הכסף תוך 45 ימים לפי החוק, וטוענים שבתאריך 8/9/2011 הם קיבלו הודעה על ההחזר, ולא את הכסף עצמו. בן זוגי ענה להם עוד באותו היום ופירט את השירות הלקוי שקיבלנו וחזר על הבקשה לבקש פיצוי. נכון למועד כתיבת רשומה זו, עדיין לא קיבלנו תגובה, שלא לדבר על פיצוי.

אני יודעת, הרשומה הזו קצת מייגעת, אבל בפעם הבאה שתרצו להזמין חופשה, זכרו אותה והחליטו מאיזה חברת נסיעות אתם לא רוצים לקבל שירות. אני מודה מראש לכל מי שיעשה "לייק" לרשומה הזו או יעלה קישור בכל מקום ברחבי המרשתת.

חזרה למולדת (1)

הטיסה חזרה, שבוטלה, הייתה אמורה להיות ב-US Airways ב-27/8. באותו יום אי אפשר היה להשיג בטלפון אף אחד ואחרי יותר משעתיים המתנה על הקו בשעות המאוחרות של הלילה בן זוגי התייאש וניתק. למחרת הוא השיג את המשרד והתאריך הכי קרוב לטיסה לישראל היה 8/9, 12 ימים מאוחר יותר. בחברות אחרות הוסיפו טיסות, אבל בחברה הזו לא טרחו לעשות זאת. הם כן היו מוכנים להחזיר את הכסף אם נמצא טיסה בחברה אחרת ונבטל את הכרטיסים אצלם. סוכנת הנסיעות שלנו (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ! זוכרים?) אפילו לא טרחה להשיב למייל שלנו ונאלצנו להתקשר אליה מהמלון שיחה יקרה מאוד (40$ !) רק כדי לשמוע שהיא לא הצליחה יותר מאיתנו. בן זוגי בדק באתר Expedia (מומלץ!) והצליח למצוא טיסה ב-Turkish Airlines בעלות זהה, עם טיסת קישור דרך איסטנבול, כולל המתנה של 7 שעות עד הטיסה לנתב"ג.

כשלובשים לטיסה חולצה עם כל מיני דברים נוצצים מודבקים או תפורים זוכים ליחס מיוחד. אני לבשתי חולצה כזו וכאשר עברתי בשער לגילוי מתכות הצפצוף הופעל. צפצוף זה זיכה אותי בהתייחסות אישית, כולל חיפוש גופני ובדיקה לאיתור חומרים. הבודקת הייתה נחמדה, אדיבה ועדינה. בפעם הבאה שאטוס וארצה מסג' אלבש את החולצה המצפצפת…

אחרי גמר הבידוק הבטחוני הגענו לאולם ההמתנה. באולם זה יש חלונות גדולים דרכם רואים את המטוסים העוגנים ליד הרציפים. הסתכלתי על המטוס בו נטוס וראיתי משהו "מעניין". הביטו בתמונה, רואים?

כן, אתם רואים נכון. למטוסים בחברת Turkish Airlines יש שמות פרטיים, כמו לספינות. אנחנו טסנו במטוס ששמו מרמרה. האוכל על המטוס היה מצוין, פשוט טעים. פעמים רבות שמעתי על אוכל גרוע במטוסים. כנראה הזכות הזו שמורה לחברת התעופה הלאומית שלנו, אחרים משקיעים קצת יותר. גם קיבלנו אוזניות (שנשארו אצלנו, יש חבורת שאוספות אותן בסיום הטיסה) וכן ערכת טיסה הכוללת גרביים, כיסוי עיניים, מה פה ומשחת שיניים.

לידי ישבה אישה באמצע שנות ה-30 לחייה. לפני הטיסה היא דיברה בטלפון עם בנה בערבית במבטא מתנגן ומקסים שכמוהו אני לא מכירה מאזורנו. בהמשך דיברנו קצת כי האנגלית שלה דלה ביותר והיא שאלה אותי לגבי התפריט מה מהמזון אינו כולל חזיר. התברר שהיא בהאית ילידת כורדיסטאן שגרה כיום בארה"ב. החלק הכי מעניין היה שהיא סיפרה שסבתה מצד אביה יהודיה. יש לנו עולם מעניין.

לטרמינל באיסטנבול הגענו אחה"צ. אחרי כשעה פתחתי את הלפטופ והתחברתי לאינטרנט כדי להתעדכן בנעשה בארץ. הכותרת הראשית הייתה שהשגריר הישראלי גורש מטורקיה קצת קודם. לאור הידיעה הזו הרגשתי לא נעים להסתובב בטרמינל במשך שעות כשמסביב היו אנשים מכל ארצות ערב (ערב הסעודית, האמירויות, בחריין ועוד). למען האמת, לאף אחד מהם לא היה אכפת ממני.

לנמל התעופה באיסטנבול יש דיוטי פרי ענק ועשיר. היה הרבה מה לראות. לא קניתי שום דבר, כי את התקציב כבר גמרתי בארה"ב. אכלנו שם כמה דברים טובים. כמובן שהתמקדנו בדברים המיוחדים. ניגשתי לדוכן בקלאווה והתעניינתי בשני סוגים. שאלתי את המוכר מה ההבדל ביניהם אבל הטורקים שהיו שם לא ידעו יותר משתי מילים באנגלית. אחרי שעוד שני עובדים ניסו לעזור לנו, והאנגלית שלהם לא הייתה טובה יותר, קנית אחד מכל סוג. הטעם היה זהה, אבל טעם גן עדן. שווה ביותר! ארוחת הערב שלנו הייתה לחמג'ון שגם הוא היה מעולה.

לבסוף הגיע מועד הטיסה ובעלייה למטוס פגשנו סוף סוף ישראלים (ב-7 השעות שהסתובבנו בטרמינל לא ראינו אף ישראלי!). לא היו ישראלים רבים, להערכתי רק כ-20% מהנוסעים במטוס.

אחרי קצת יותר משעתיים טיסה (וארוחה טעימה) נראו מתחתינו אורות תל אביב. אני הזלתי דמעות. אף פעם לא חשבתי שאתרגש כל כך לחזור לארץ.