אזורי זמן

העולם מחולק ל-24 אזורי זמן, כי ביממה (סיבוב שלם של כדור הארץ סביב צירו) יש 24 שעות. כשמוסיפים לכך גם את שעון הקיץ במקומות שונים מגיעים ל-37 אזורי זמן.

השעון שלנו משתנה פעמיים בשנה, ביום ששי האחרון שלפני ה-2 באפריל בשעה 02:00 עוברים לשעון קיץ – שעה אחת קדימה – וביום ראשון האחרון שלפני י' בתשרי (הרי הוא יום כיפור) בשעה 02:00 – שעה אחת אחורה.

אני עובדת מול לקוחות ברחבי העולם ובדרך כלל המועד להגשת העבודות ננקב בשעון המקומי. את השעון הזה אני צריכה לתרגם לשעון המקומי שלי (ישראל). לפעמים העניין קצת מסובך ואז אני נעזרת באינטרנט. אתר שמצא חן בעיניי הוא האתר Summer Time שכולל הסברים פשוטים וגם תצוגה של שעון אמיתי שעוזרת לחשב את הבדלי הזמן בין אזורים שונים.

כרטיס ביקור

כרטיס ביקור הוא אחד הדברים החשובים בפגישה עסקית, אבל גם בפגישות בנסיבות אחרות. חשוב לשאת תמיד כרטיסי ביקור בארנק, אף פעם אי אפשר לדעת איזה הזדמנויות מחכות מעבר לפינה.

כרטיס הביקור נושא את המידע שאנחנו רוצים שהמקבל יזכור בעתיד. כרטיס ביקור צריך למסור מי אתה, במה אתה עוסק ואיך אפשר ליצור עמך קשר. הכרטיס צריך לכלול כמה שיותר מידע רלבנטי, אבל חשוב להימנע מלהכניס בו מידע מיותר שרק ימלא את השטח הקטן שלו בפרטים לא רלבנטיים ומבלבלים.

מה כן:

שם מלא – שם האדם או שם החברה או שניהם.

עיסוק – תרגום, עריכה, כתיבה טכנית וכו'.

תת-עיסוק – לא מספיק לכתוב "מתרגם". חשוב לציין מה תחומי המומחיות של המתרגם ומה הם צמדי השפות בהם הוא עובד. אם אני מקבלת כרטיס ביקור שלא כתובים בו הפרטים האלה, אחרי שבוע כבר לא אזכור מה בדיוק אותו אדם עושה, ואני לא יוצאת דופן בעניין הזה.

תארים – כל תואר שמצביע על המקצועיות של נושא הכרטיס ושיעניק לו יתרון על פני עוסקים אחרים באותו תחום (לדוגמה, מתרגם מוכר, מורה לאנגלית, רואה חשבון, אחות, עורך דין וכו').

כתובת אתר אינטרנט – אם יש

כתובת דוא"ל – כתובת בדואר רשת (gmail, walla וכו') עלולה להצביע על מקור מפוקפק או לשדר חוסר רצינות. עם זאת, אם כתובת אתר האינטרנט שלכם מופיעה על הכרטיס, אפשר להשתמש בלי בעיה בכתובת רשת.

מספרי טלפון – אין צורך להוסיף קידומת בינלאומית, אלא אם כן אתם נוסעים הרבה לחו"ל ומחלקים שם כרטיסים.

שפה – מומלץ שהכרטיס יהיה כתוב בשתי שפות לפחות. האחת, השפה הרשמית של המדינה (עברית), והשניה, שפה אליה המתרגם מתרגם, ואותה דוברים הלקוחות הפוטנציאליים שלו.

מה לא:

תואר – תארים שאינם רלבנטיים או שירתיעו לקוחות. אין צורך לכתוב שאתה מאסטר ברייקי אם אתה מתמחה בתרגום בתחום הכלכלי.

כתובת – עבור מתרגמים כתובת המגורים אינה רלבנטית. מתי קיבלתם בפעם האחרונה בדואר מכתב בקשת עבודה מלקוח, או שלקוח דפק על דלתכם? כתובת רלבנטית רק עבור עסק שמעניק ללקוחות שירות במיקום פיזי מסוים (רופא, מורה לסריגה).

תמונה – תמונת פנים של איציק הליצן מאוד רלבטית לעיסוק שלו, אבל לא עבור מתרגם.

דגשים נוספים:

עיצוב – חשוב שהעיצוב יהיה נעים לעין ולא יסיט את תשומת הלב מתוכן הכרטיס. העיצוב כולל צורה וגודל של גופן, חלוקת אזורים בתוך שטח הכרטיס, צבעים, לוגו/תמונה.

חד-צדדי או דו-צדדי – עדיף לרכז את המידע בצד אחד. לא תמיד האדם שנותנים לו את הכרטיס יהפוך אותו לצד השני לראות אם כתוב בו משהו. סיבה נוספת היא שהדבר חוסך מקום אחסון בארגוניות לכרטיסים. הדפסה חד-צדדית מונעת צורך לשים את הכרטיס בכיס שקוף משני הצדדים שיאפשר לראות גם את הצד השני של הכרטיס.

השקיעו מחשבה בהכנת כרטיס הביקור שלכם והתייעצו עם אחרים, ייתכן שזה בדיוק מה שיביא לכם את העבודה הבאה (או שלא…).

הכינוס השנתי העשירי של אגודת המתרגמים בישראל

באמצע השבוע התקיים הכינוס השנתי של אגודת המתרגמים בישראל. הכינוס הוא הזדמנות מצוינת לפגוש אנשים חדשים, לפגוש מכרים ותיקים, לשמוע הרצאות מעניינות ולהתעדכן בחידושים בתחום התרגום ובתחומים טכנולוגיים הקשורים לתרגום או שהתרגום קשור אליהם.

מכיוון שהיו ארבעה מסלולי הרצאות וכחברה בועדת ביקורת גם השתתפתי באיוש השולחן של האגודה ביריד בכנס, כמובן שלא יכולתי לשמוע את כל מה שרציתי ואת כל מה שעניין אותי, אבל הנה טעימה מכמה הרצאות מעניינות ששמעתי:

אינגה מיכאלי: "מתרגם ללא חת – על מכשלות תרגום ופתרונן" אני אוהבת לשמוע הרצאות של אינגה. אינגה מדברת מהלב ובגובה העיניים, בצורה שוטפת ובהירה. היא הכניסה אותונ קצת לעולם מתרגמי הספרות והדילומות בהן הם נפגשים, כמו תרגום שמות שיש להם משמעות מיוחדת בשפת המקור או איך מתמודדים כשבסוף הספר שמתרגמים מגלים 29 עמודים של מונחון מורכב.

פרופ' הרי גולומב: "הכנסת מוצרט בברית המילה העברית" פרופ' גולומב אוהב מוסיקה ותרגום ותשוקתו אליהם קורנת כמו הילה גדולה. הוא דיבר על תרגום של כמה אופרות ולווה בזמרים ונגן פסנתר. אני לא מבינה במוסיקה, ובטח שלא באופרה, ולמרות זאת נהניתי הנאה רבה מההרצאה ומהמוסיקה והשירה, וכמוני היו עודם רבים באולם.

ד"ר צוריאל ראשי: "כל חומותייך ירושלים: הפשקווילים כאמצעי תקשורת" הרצאה מרתקת שהכניסה אותי לעולמם של הפשקווילים שאני מכירה, למשל, מבני ברק, בה יצא לי לעבור הרבה. ד"ר ראשי הגיש את ההרצאה בצורה מרתקת מלווה בצילומים של פשקווילים רבים. נהניתי הנאה רבה.

ד"ר גליה הירש: "כינויי גוף ופניות כאתגר למתרגם" ההרצאה נסבה על תרגום כינויי גוף ופניות תוך הארת הבדלים בין שפות שונות, בעיקר בין אנגלית וספרדית לעברית, על רמות הנימוס והמרחק/קרבה השונים. ההרצאה הייתה קולחת ומעניינת.

אלי פישר: "תרגום שמות של מקומות יהודיים" אלי מתרגם לאנגלית והציג בפנינו את המורכבות של תרגום שמות של מקומות יהודיים לאנגלית. למשל, עד קום המדינה, "ארץ ישראל" הקבילה בדיוק להגדרה הגיאוגרפית והחברתית של Palestine. אם כך, איך מתרגמים "ארץ ישראלי"? Palestinian הוא לא בדיוק התרגום המתאים. כבעלת רקע דתי היה לי קל להתחבר לתוכן ההרצאה ולהבין אותר.

שגיא אדיב: "מעבר לשולחן העבודה שלך: מה כדאי לך לדעת על "הצד השני" – תפקידו של המתרגם במחזור החיים של מוצר תוכנה: שגיא הוא ראש מחלקת הלוקליזציה בחברת Conduit. הוא הבסיר בצורה ברורה וקלה היכן נמצא שלב התרגום כשבונים מוצר תוכנה, למה המתרגם יכול וצריך לצפות. הוא דיבר על צורות של בניית מוצר תוכנה וההבדלים ביניהן. כמו שכתוב בשם ההרצאה, היה לי מעניין לדעת מה קורה "בצד השני" של מוצר שאני מתרגמת ונשארתי עם תיאבון לדעת עוד.

נגה וייס: "תרגום לשפת הסימנים: האם אני מתנהג נכון למקום הזה?" נגה וייס היא מתרגמת לשפת הסימנים, מאלה שאנחנו רואים בטלוויזיה באליפסה בפינת המסך. הרצאתה הייתה אחת ההרצאות המרתקות ביותר ששמעתי. נגה העלתה והדגימה הבדלים תרבותיים בין חרשים לשומעים. כן, מסתבר שלחרשים יש תרבות שלמה שלא שערתי שקיימת, למרות שזה כל כך הגיוני. החלק שנגע אליי במיוחד היה התרגום במוסדות בריאות, מכיוון שהייתי אחות ואני יודעת איך זה נראה מנקודת המבט של הצוות הרפואי. נתקלתי במצבים דומים כאשר נזקקתי לשירותי התרגום הטלפוני אמהרית-עברית. במסגרת עבודתי במרפאת קופ"ח.

גם אני ובן זוגי, סטיבן ריפקינד, היינו בין המרצים, ועל כך ברשומה נפרדת.

רשמים נוספים מהכנס תוכלו לקרוא בבלוגים של:

יעל כהנא

רות לודלום

סטיבן ריפקינד

לאה אהרוני (כולל מצגת)

אינגה מיכאלי

סיכום החופשה בלוס אנג'לס

לנוחותכם, קוראיי היקרים, ערכתי רשימה של הרשומות בהן סיפרתי על חופשתי בלוס אנג'לס לפי סדר הופעתן:

החופשה הגדולה

ציירי לך שפם

הפתעה והארה, ולסיום גם תמונות

האמריקנים הם עם מנומס

סנטה מוניקה

רינו

מבחן הסמכה בתרגום מטעם אגודת המתרגמים האמריקנית (The ATA Certification Test)

זאת היא אמריקה!

La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

עוד מקום מעניין

מתרגם ממשיך להיות מתרגם

Force majeur ודינוזאורים

חזרה למולדת (1)

חזרה למולדת (2)

Force majeur ודינוזאורים

מלכתחילה תכננו שהות של 15 ימים בארה"ב. לפני שסגרנו את העסקה סוכנת הנסיעות (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ!) לא טרחה ליידע אותנו שאם רוצים לשנות מועד טיסה הדבר כרוך בתשלום של 220$ לכרטיס ולכן לא יכולנו לשנות תאריך. היינו אמורים לטוס ב-27 באוגוסט, אבל קיבלנו עזרה מכוח עליון. סערת ההוריקן איירין דאגה שנקבל מה שרצינו, בלי תוספת תשלום. הוריקן הוא אחד הדברים שראיתי לא פעם בטלוויזיה והיה מרוחק ממני ולא קשור אליי, כי אין הוריקנים בארץ. הפעם הרגשתי שוב כמו בסרטים, אני באמריקה. היינו אמורים לטוס עם טיסת קישור דרך פילדלפיה, אבל יום קודם שדה התעופה נסגר בגלל הסערה.

קיבלנו עוד 6 ימי שהות בלי תוכניות שתכננו מראש, ואלה היו הימים הכי רגועים בכל החופשה. ניצלנו את ההזדמנות וביקרנו במוזיאון ההיסטוריה של הטבע. אסכם את הביקור שם במילה אחת: וואוו! מקום מדהים. המוזיאון קיימת תצוגה מדהימה של שלדי דינוזאורים ענקיים. כשרואים בטלוויזיה אדם עומד ליד שלד של דינוזאור באורך 20 מטרים זה נראה גדול, אבל לא ניתן להעריך את הגודל האמיתי. כשעמדנו בעצמנו ליד שלד כזה, או ליד שלד של לווייתן פרהיסטורי שאורכו 25 מטרים ויש לו אולם תצוגה מיוחד הרגשנו כמה אנחנו קטנים וכמה היצורים האלה היו אדירים. צריך לראות כדי להאמין.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

La Brea Tar Pits וכלב עם נעליים

כשאני מטיילת בארץ אחרת אני רוצה לראות דברים מיוחדים שאין לי כאן בארץ. בלוס אנג'לס, באמצע העיר נמצא פארק בורות הזפת לה-ברייאה. בעומק הקרקע יש נפט שאחד מתוצריו הוא זפת. הזפת מחלחלת דרך סדקי בקרקע ומגיעה למעלה. זפת היא דבר צמיג מאוד וכל יצור חי שדורך בה נשאר לכוד עד מותו מרעב והתייבשות. האתר התגלה כאשר רצו להפיק מהקרקע נפט וגילו מיליוני שלדים של בעלי חיים מתקופת הקרח (לפני 10,000-40,000 שנים). האתר הוא אתר ארכיאולוגי פעיל בו ארכיאולוגים ומתנדבים ממשיכים לשלוף עצמות מבורות הזפת.

הדבר הראשון בו מבחינים כשמגיעים למקום הוא הריח החזק של זפת. בשטח הפארק נמצאות בארות זפת פעילות ומבעבעות, וכמובן מגודרות.

הדבר השני בו הבחנתי, היה מחזה מעניין שכלל לא קשור לפארק עצמו. ראיתי משפחה שכללה 3-4 מבוגרים ו-2-3 ילדים שהלכה בפארק. למשפחה היה כלב לבן מתולתל ומטופח בגודל בינוני, וחוץ מזה שהכלב לבש מעיל (הלו, בחודש אוגוסט בשעות הצהריים חם בלוס אנג'לס, מה חטא הכלב?) הוא נעל נעליים על ארבע רגליו. הבגדים שלא לא היו הדבר הכי מוזר. אחת הנשים הלכה אחריו והתכופפה לכיוון אחוריו וברגע הראשון לא הבנתי מה היא עושה. אחרי כמה שניות נפל לי האסימון והבנתי שהיא ניגבה את אחוריו במגבון לח. הייתי די המומה, מחזה שכזה לא ראיתי קודם מעולם. ניסיתי לצלם את הכלב וכמו שרואים למטה כישורי הצילום שלי לא משהו. אחרי שובי לארץ שוחחתי עם חברים שאמרו לי שגם בצפון תל אביב רואים מחזות כאלה. נו, שיהיה להם לבריאות.

כלב מפונפן עם אחוריים נקיים למשעי, ליד בור זפת (משמאל)

כלב מפונפן עם אחוריים נקיים למשעי, ליד בור זפת (משמאל)

טוב, אז איפה היינו? בפארק לה-ברייאה הוקם מוזיאון פייג' ובו שלדים משוחזרים של בעלי חיים כגון אריה שן-חרבי, ממותה, זאב, עצלן ועוד. הביקור במוזיאון היה מרתק, להלן כמה תמונות:

זוג שיניים של ממותה

זוג שיניים של ממותה

גולגלות של זאבים

גולגלות של זאבים

שלדים של שתי ממותות, בוגרת וצעירה

שלדים של שתי ממותות, בוגרת וצעירה

עצלן בגובה 3 מטרים

עצלן ענק

Page Museum

בכניסה למוזיאון פייג'

Tar Pit

בור זפת

למידע נוסף:

Page Museum – La Brea Tar Pits

זאת היא אמריקה!

עכשיו ברור שאני נמצאת באמריקה!

הרגשתי שאני נמצאת באמריקה כשנתקלתי במצב מהסרטים. באחד הערבים חזרנו מבית הוריו של בן זוגי לבית המלון ובדרך הרגילה היה מחסום משטרה (LAPD). בגלל החסימות נאלצנו לעשות עיקוף שהאריך את דרכנו בכמה דקות טובות, והגענו לבית המלון מצד אחר. מעל האזור החסום ראינו גם מסוק מרחף באוויר ומאיר את הקרקע בזרקור וכן נורי תאורה. בהמשך הערב צפינו בחדשות ושם דווח בהרחבה שבאחת מחנויות הסופרמרקט זוהה אדם המבוקש בגין רצח של שני אנשים. הוא ראה שזיהו אותו ונמלט, והמשטרה ניהלה מצוד אחריו בכל האזור. ליתר ביטחון נעלתי את הבריח של דלת החדר שלנו. שיהיה. בבוקר ראינו בחדשות שהמשטרה תפסה את הרוצח אחרי 7 שעות מרדף. למחרת בבוקר נסענו מבית המלון באותה דרך בה באנו בערב הקודם ועדיין היו רחובות חסומים כי המשטרה אספה ראיות. ממש אמריקה!

ומכיוון אחר לגמרי, עוד דבר שגרם לי להרגיש באמריקה הוא אפשרויות הריגול של Gmail. תוכנת הריגול שלה כנראה מאתרת את ה-IP של המחשב של המשתמש ומחליטה החלטות. ברגע שהתחלתי להשתמש בלפטופ שלי בארה"ב נעלמה ב-Gmail האפשרות (לחצן) של טקט שמתחיל מימין, עבור שפות הנכתבות מימין לשמאל. יכולתי רק ליישר את הטקסט ימינה, אבל כיוון השפה נשאר משמאל לימין. זה מעצבן! מי ביקש מהם? בלוס אנג'לס בכלל, ובעמק סאן פרננדו בו היה בית המלון שלנו גרים ונמצאים אנשים מכל רחבי העולם ורבים מהם מדברים וכותבים בשפות הנכתבות משמאל לימין –  עברית, ערבית, פרסית ועוד. למשל, המוכר בקופה של הפיצוציה (convenient store). נכנסנו לחנות לקנות משהו ובקופה המוכר שאל אותנו בסקרנות מהיכן אנחנו. ענינו שמישראל והוא בירך אותנו ב"אהלן". עניתי לו "אהלן וסהלן" והאיש היה מאושר. החלפנו עוד כמה משפטים (בערבית) והתברר שהוא מצרי. הייתי צריכה לטוס לצד השני של העולם כדי לדבר עם אחד משכנינו…