חזרה למולדת (1)

הטיסה חזרה, שבוטלה, הייתה אמורה להיות ב-US Airways ב-27/8. באותו יום אי אפשר היה להשיג בטלפון אף אחד ואחרי יותר משעתיים המתנה על הקו בשעות המאוחרות של הלילה בן זוגי התייאש וניתק. למחרת הוא השיג את המשרד והתאריך הכי קרוב לטיסה לישראל היה 8/9, 12 ימים מאוחר יותר. בחברות אחרות הוסיפו טיסות, אבל בחברה הזו לא טרחו לעשות זאת. הם כן היו מוכנים להחזיר את הכסף אם נמצא טיסה בחברה אחרת ונבטל את הכרטיסים אצלם. סוכנת הנסיעות שלנו (מורן, איסתא כרמיאל, לא מומלץ! זוכרים?) אפילו לא טרחה להשיב למייל שלנו ונאלצנו להתקשר אליה מהמלון שיחה יקרה מאוד (40$ !) רק כדי לשמוע שהיא לא הצליחה יותר מאיתנו. בן זוגי בדק באתר Expedia (מומלץ!) והצליח למצוא טיסה ב-Turkish Airlines בעלות זהה, עם טיסת קישור דרך איסטנבול, כולל המתנה של 7 שעות עד הטיסה לנתב"ג.

כשלובשים לטיסה חולצה עם כל מיני דברים נוצצים מודבקים או תפורים זוכים ליחס מיוחד. אני לבשתי חולצה כזו וכאשר עברתי בשער לגילוי מתכות הצפצוף הופעל. צפצוף זה זיכה אותי בהתייחסות אישית, כולל חיפוש גופני ובדיקה לאיתור חומרים. הבודקת הייתה נחמדה, אדיבה ועדינה. בפעם הבאה שאטוס וארצה מסג' אלבש את החולצה המצפצפת…

אחרי גמר הבידוק הבטחוני הגענו לאולם ההמתנה. באולם זה יש חלונות גדולים דרכם רואים את המטוסים העוגנים ליד הרציפים. הסתכלתי על המטוס בו נטוס וראיתי משהו "מעניין". הביטו בתמונה, רואים?

כן, אתם רואים נכון. למטוסים בחברת Turkish Airlines יש שמות פרטיים, כמו לספינות. אנחנו טסנו במטוס ששמו מרמרה. האוכל על המטוס היה מצוין, פשוט טעים. פעמים רבות שמעתי על אוכל גרוע במטוסים. כנראה הזכות הזו שמורה לחברת התעופה הלאומית שלנו, אחרים משקיעים קצת יותר. גם קיבלנו אוזניות (שנשארו אצלנו, יש חבורת שאוספות אותן בסיום הטיסה) וכן ערכת טיסה הכוללת גרביים, כיסוי עיניים, מה פה ומשחת שיניים.

לידי ישבה אישה באמצע שנות ה-30 לחייה. לפני הטיסה היא דיברה בטלפון עם בנה בערבית במבטא מתנגן ומקסים שכמוהו אני לא מכירה מאזורנו. בהמשך דיברנו קצת כי האנגלית שלה דלה ביותר והיא שאלה אותי לגבי התפריט מה מהמזון אינו כולל חזיר. התברר שהיא בהאית ילידת כורדיסטאן שגרה כיום בארה"ב. החלק הכי מעניין היה שהיא סיפרה שסבתה מצד אביה יהודיה. יש לנו עולם מעניין.

לטרמינל באיסטנבול הגענו אחה"צ. אחרי כשעה פתחתי את הלפטופ והתחברתי לאינטרנט כדי להתעדכן בנעשה בארץ. הכותרת הראשית הייתה שהשגריר הישראלי גורש מטורקיה קצת קודם. לאור הידיעה הזו הרגשתי לא נעים להסתובב בטרמינל במשך שעות כשמסביב היו אנשים מכל ארצות ערב (ערב הסעודית, האמירויות, בחריין ועוד). למען האמת, לאף אחד מהם לא היה אכפת ממני.

לנמל התעופה באיסטנבול יש דיוטי פרי ענק ועשיר. היה הרבה מה לראות. לא קניתי שום דבר, כי את התקציב כבר גמרתי בארה"ב. אכלנו שם כמה דברים טובים. כמובן שהתמקדנו בדברים המיוחדים. ניגשתי לדוכן בקלאווה והתעניינתי בשני סוגים. שאלתי את המוכר מה ההבדל ביניהם אבל הטורקים שהיו שם לא ידעו יותר משתי מילים באנגלית. אחרי שעוד שני עובדים ניסו לעזור לנו, והאנגלית שלהם לא הייתה טובה יותר, קנית אחד מכל סוג. הטעם היה זהה, אבל טעם גן עדן. שווה ביותר! ארוחת הערב שלנו הייתה לחמג'ון שגם הוא היה מעולה.

לבסוף הגיע מועד הטיסה ובעלייה למטוס פגשנו סוף סוף ישראלים (ב-7 השעות שהסתובבנו בטרמינל לא ראינו אף ישראלי!). לא היו ישראלים רבים, להערכתי רק כ-20% מהנוסעים במטוס.

אחרי קצת יותר משעתיים טיסה (וארוחה טעימה) נראו מתחתינו אורות תל אביב. אני הזלתי דמעות. אף פעם לא חשבתי שאתרגש כל כך לחזור לארץ.

2 תגובות

  1. […] הרשומות הקודמות [Force majeur ודינוזאורים, חזרה למולדת (1)] הזכרתי על קצה המזלג את התפקוד של סוכנת הנסיעות מאיסתא. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: