ציירי לך שפם

בפילדלפיה עלינו לטיסת ההמשך של US Airways ללוס אנג'לס. המטוס הזה היה קטן יותר והיה בו צוות של שלושה דיילים. הראשונה דיילת בסוף שנות הארבעים שלה, בעלת מבטא דרומי שמדברת בסגנון של מיס פיגי (החבובות, למי שצעיר מכדי לזכור). מכיוון שכבר היינו המון שעות בדרך, חברת US Airways החליטה לפנק אותנו ולהעניק לנו תוכנית בידור חינם, ולכן הופיעו בהמשך שני הדיילים האחרים. גבר כבן ארבעים, מגולח, אבל… היו לו זקן ושפם מלאים מצוירים בטוש! כן, משהו כמו הגרסה הגברית של השיר "ציירי לך שפם". לא היו לו צלקות או עיוותים בפנים שצריך להסתיר. למה לעשות דבר כזה???

השלישית הייתה דיילת צנומה בתחילת שנות החמישים לחייה. בתחילה ראיתי אותה מאחור, היה לה שיער ג'ינג'י עשוי בתסרוקת עם גלגל חיצוני בסגנון שנות הששים. כשהיא הסתובבה וראיתי את פניה נראה היה שהיא עברה הרבה טיסות מעל המדבר, היה לה עור שדוף וצמוק כמו למומיה, כנראה חנטו אותה כבר בשנות הששים… מה אפשר להגיד, לא היה משעמם.

מכיוון שהטיסה הייתה בשעות היום זכיתי לראות את נופי אמריקה הצפונית מחוף לחוף. בתחילה אזורים ירוקים שופעי מים ועתירי אוכלוסייה, בהמשך פחת הירוק והופיעו גבעות אפורות-חומות, לאחר מכן מישורי המדבר הצהובים ואז הרים. ואז הופיעה לוס אנג'לס. ידעתי שמדובר בעיר גדולה, אבל נראה לי שעד לרגע זה עדיין לא קלטתי כמה גדולה (אח"כ בדקתי וראיתי שזו העיר השניה בגודלה בארה"ב, עם כ-3.8 מיליון תושבים וכ-18 מיליון תושבים במטרופולין כולו). טסנו מעל העיר בערך 20 דקות עד הנחיתה בשדה התעופה, שנמצא עדיין בתחומי העיר. הפעם היינו צריכים רק לאסוף את המזוודות וזה הלך מהר. הדבר הראשון שבלט לעיניי בטרמינל היה המגוון האנושי הגדול שקיים בלוס אנג'לס. היו שם אנשים בכל הצורות והצבעים. שחורים, צהובים ולבנים, אינדיאנים אמריקנים כמו שראיתי בסרטי המערב הפרוע (טוב, כבר בערך 40 שנה שאני רואה את אמריקה בטלוויזיה וזו הפעם הראשונה שאני רואה אותה במציאות), היספנים שחומי עור בעלי מבנה גוף רזה או מבנה גוף מוצק ונמוך. שמעתי בליל שפות מרחבי העולם.

אסף אותנו נהג שעובד עם ההורים של בן זוגי. האיש שחור עור בעל מבטא משעשע ומתנגן שמעולם לא שמעתי, מתברר שהוא יליד אפריקה. נסענו בבנטלי שמושביה מרופדי עור. מה אני אגיד… יש הרבה מכוניות שמושביהן הרבה יותר נוחים ממושבים של בנטלי. אבל העיקר החוויה. כמובן שהנהג פתח בפניי את הדלת וסגר אותה אחריי, לא משהו שישראלית פרובנציאלית כמוני רגילה אליו.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: